<h1>ארחות חיים הלכ' יום הכפורים סימן ה'</h1>
<h2>דף כב:</h2>
וקבלה בידינו שעונש הספק גדול מעונש הודאי שכן מצינו שעל הודאי מביא אדם חטאת ואמרינן דדמי חטאת דנקא כלומר אפי' לא היה לו לאדם דמי כשבה או שעירה שיביא חטאת אלא דנקא די לו בכך ודנקא הוא מעה והיא שתות הדינר כדאמרינן שש מעה כסף דינר. ואם מביא אדם אשם על הספק כגון שהיו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל צריך להביא אשם שוה שתי סלעים שהם מ"ח מעין כי הסלע ד' דנרים והדינר ו' מעין נמצא שב' סלעים מ"ח מעין ועל הודאי די לו במעה אחת לבד. מעתה יש לך לומר עד היכן מגיע ענשו של ספק. וטעמו של דבר למה החמירו על הספק יותר מעל הודאי לפי שהודאי משים האדם אל לבו החטא ומתחרט על מה שעשה וחוזר בתשובה ומבקש רחמים אבל על הספק עושה סברות ואומר אותה חתיכה שאכלתי של שומן היתה ולא ישית אל לבו ועובר בכך לכך החמירו על הספק וה"ה לכל ספק שבעולם שראוי לכל ירא וחרד ליזהר מהן בכל יכלתו ולא יעשה עד שיצא מכל חשש ויצא כל ספק מלבו וכך אמרו ז"ל הסתלק מן הספק לא כמו שעושים הרבה בני אדם שמכניסין עצמן לידי ספק ואין מקפידין בכך ע"כ.
